נפילה על רצפה רטובה במטבח של מסעדה, יד שנשלחת קדימה באופן אינסטינקטיבי כדי לבלום את הגוף, וכאב חד בבסיס האגודל. בחדר המיון מצלמים רנטגן, אומרים שאין שבר, עוטפים בתחבושת אלסטית ושולחים הביתה. שישה שבועות אחר כך הכאב עדיין שם, האחיזה חלשה, ובדיקת CT מגלה את מה שהצילום הראשון החמיץ. זהו אחד השברים המתעתעים ביותר בכף היד, ובדיוק בגללו השאלה של שבר בעצם הסירה אחוזי נכות הופכת למהותית במיוחד: התוצאה הרפואית הסופית תלויה במידה רבה בעיתוי האבחון ובאיכות הטיפול, ולכן גם היקף הזכויות משתנה ממקרה למקרה. במשרדנו אנו מלווים נפגעים שנפצעו בכף היד במסגרת תאונות עבודה, ומכירים מקרוב את הפער בין הפגיעה כפי שהיא נחווית בחיי היום-יום לבין האופן שבו היא מתועדת בטפסים ובפרוטוקולים. במאמר זה נסביר מהי עצם הסירה, כיצד נקבעים אחוזי הנכות בגין שבר בה, אילו מסלולי פיצוי עומדים לרשות הנפגע, ואילו טעויות שכיחות שוחקות את הזכויות עוד לפני שהוועדה הרפואית התכנסה.
שבר בעצם הסירה – מה בדיוק קורה בכף היד
שורש כף היד בנוי משמונה עצמות קטנות המסודרות בשתי שורות. עצם הסירה, המכונה גם סקפואיד, ממוקמת בצד האגודל ומהווה מעין גשר בין שתי השורות. היא מעבירה כוחות בין האמה לכף היד בכל פעולה יומיומית: אחיזה בכלי עבודה, סיבוב מברג, נשיאת ארגז או פשוט הישענות על השולחן. משום כך פגיעה בה מורגשת הרבה מעבר לגודלה הפיזי.
הייחוד הרפואי של העצם הזו טמון באספקת הדם שלה. כלי הדם נכנסים אליה בעיקר מקצה אחד ומזינים אותה בכיוון הפוך לזרימה הצפויה. כאשר השבר עובר בחלק המרוחק מכלי הדם, אזור השבר עלול להישאר ללא אספקת דם מספקת, והאיחוי מתעכב או אינו מתרחש כלל. זהו הבסיס לשתי התוצאות שמעצבות בהמשך את דרגת הנכות: איחוי לקוי ואי-איחוי.
מהי עצם הסירה ומדוע היא נשברת דווקא בעבודה
הפגיעה נגרמת כמעט תמיד מהעברת כוח פתאומית דרך כף היד כשהיא פרושה לאחור. תרחיש כזה שכיח במיוחד בסביבות עבודה שבהן קיים סיכון להחלקה, למעידה או לנפילה מגובה נמוך, ובקרב עובדים המפעילים כלים רוטטים או מכונות המפעילות כוח חוזר על שורש כף היד.
מנגנון הפגיעה השכיח בתאונות עבודה
ניסיוננו מלמד שרוב התיקים שמגיעים אלינו בנושא זה מתחילים באירוע פשוט לכאורה: החלקה על רצפה שנשטפה זה עתה, מעידה בכבל חשמל שנמתח על מעבר, ירידה לא מוצלחת מסולם או מדרגת משאית. העובד נופל, שולח יד קדימה, וקם מיד על רגליו. דווקא משום שהוא ממשיך לעבוד באותו יום, האירוע לעיתים אינו מדווח כתאונת עבודה במועד.
נפילה על יד פשוטה – התרחיש שחוזר על עצמו
העובד מדווח על "מכה קלה ביד", ממשיך את המשמרת, ומגיע לרופא רק לאחר מספר ימים. הפער הזה בין מועד האירוע למועד הפנייה הרפואית הופך בהמשך לטענה מרכזית של חברות הביטוח ולעיתים גם של פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי. תיעוד מיידי, גם אם הפגיעה נראית שולית, הוא הכלי היעיל ביותר לנטרל את הטענה הזו מראש.
למה השבר מפוספס בצילום הראשון
שבר בעצם הסירה עלול שלא להופיע בצילום רנטגן ראשוני, במיוחד כאשר קווי השבר דקים ואין הזזה של החלקים. בפרקטיקה הרפואית מקובל לחזור על הצילום לאחר כשבוע עד שבועיים או לבצע CT או MRI כאשר קיים חשד קליני ורגישות באזור המכונה "קופסת הטבק האנטומית". כאשר הבדיקה החוזרת אינה מתבצעת, הנפגע ממשיך להשתמש ביד ללא קיבוע, והסיכון לאיחוי לקוי גדל.
אחוזי נכות על שבר בעצם הסירה – כך הם נקבעים בפועל
דרגת הנכות מעבודה נקבעת על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. הוועדה אינה קובעת אחוזים לפי שם השבר, אלא לפי המצב התפקודי והאנטומי שנותר אחריו. שני נפגעים עם אותה אבחנה בדיוק עשויים לצאת עם דרגות נכות שונות לחלוטין.
נקודה שרבים אינם מודעים לה: הרשימה מבחינה בין היד הדומיננטית ליד שאינה דומיננטית. פגיעה זהה ביד הכותבת תזכה, ככלל, לדרגה גבוהה יותר מפגיעה ביד השנייה, משום שהשלכותיה התפקודיות חמורות יותר.
מה הוועדה הרפואית בודקת בפועל
הוועדה מודדת את טווחי התנועה של שורש כף היד – כיפוף, יישור והטיות לצדדים – ומשווה אותם ליד הבריאה. היא בוחנת את כוח האחיזה, מחפשת דלדול שרירים, בודקת רגישות מקומית ומעיינת בהדמיות. ככל שהתיעוד הרפואי מפורט ורציף יותר, כך פוחת מרחב הפרשנות של הוועדה.
איחוי לקוי, אי-איחוי ונמק אווסקולרי
שלושת המצבים הללו הם שמעלים את דרגת הנכות מעבר לפגיעה בטווחי התנועה בלבד. איחוי לקוי משמעו שהעצם התחברה בזווית שאינה תקינה. אי-איחוי משמעו שהעצם לא התחברה כלל וקו השבר נותר פתוח לאורך זמן. נמק אווסקולרי הוא מצב שבו חלק מהעצם מאבד את אספקת הדם ומתמוטט. כל אחד מהמצבים הללו עלול להוביל בהמשך לשחיקה מפרקית מוקדמת בשורש כף היד, לכאב כרוני ולניתוחים נוספים – ולכן חשוב שהוועדה תראה אותם מתועדים בהדמיה ולא רק תשמע עליהם מהנפגע.
נכות רפואית מול נכות תפקודית
הנכות הרפואית מתארת את הליקוי האנטומי. הנכות התפקודית מתארת את מידת ההשפעה בפועל על היכולת לעבוד ולתפקד. חשמלאי, טבח, מסגר או ספר שמאבדים כוח אחיזה עלולים לספוג פגיעה תעסוקתית משמעותית גם כשהאחוז הרפואי נראה צנוע. בתביעה אזרחית בית המשפט בוחן בעיקר את ההיבט התפקודי, ולכן פער כזה הוא בדיוק המקום שבו ליווי משפטי משנה את התוצאה.
תקנה 15 – כשהנכות פוגעת בכושר ההשתכרות
תקנה 15 לתקנות מאפשרת לוועדה להגדיל את דרגת הנכות הרפואית כאשר הנכות משפיעה על יכולתו של הנפגע לחזור לעיסוקו הקודם או לעבודה מתאימה אחרת. ההגדלה אינה אוטומטית והיא מחייבת הנחת תשתית ראייתית: אישורי מעסיק, תלושי שכר לפני ואחרי, ותיאור מדויק של דרישות התפקיד. במקרים של פגיעה ביד דומיננטית אצל עובד כפיים, זו לעיתים הנקודה המשמעותית ביותר בכל התיק.
המסלולים המשפטיים הפתוחים בפני הנפגע
שבר בעצם הסירה שאירע במסגרת העבודה פותח, במקרים מתאימים, שני מסלולים נפרדים המתקיימים במקביל. אי מיצוי של אחד מהם הוא אחד ההפסדים הכספיים השכיחים ביותר שאנו נתקלים בהם.
מסלול ראשון – ענף נפגעי עבודה בביטוח לאומי
לאחר הכרה בפגיעה כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, זכאי הנפגע לדמי פגיעה עבור תקופת אי הכושר, לכיסוי הטיפולים הרפואיים דרך קופת החולים על חשבון הענף, ובהמשך להגשת תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. דרגת נכות צמיתה נמוכה מזכה במענק חד-פעמי, ודרגה גבוהה יותר מזכה בקצבה חודשית. על החלטת הוועדה הרפואית ניתן להגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים בתוך שישים יום ממועד קבלת ההחלטה.
מסלול שני – תביעת נזיקין נגד המעסיק או צד שלישי
במקביל, ולעיתים במקום, עומדת לנפגע עילה אזרחית לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בגין רשלנות או הפרת חובה חקוקה. פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970 והתקנות שמכוחה מטילות על המעסיק חובות ממשיות: שמירה על מעברים פנויים, טיפול במפגעי החלקה, אספקת ציוד מגן והדרכה. הפרה של חובות אלה עשויה לבסס אחריות. מהפיצוי האזרחי מנוכים תגמולי המוסד לביטוח לאומי, ולכן חשוב לנהל את שני ההליכים כמערכת אחת ולא כשני תיקים מנותקים.
אילו פיצויים אפשר לקבל בעקבות הפגיעה
בתביעה האזרחית הפיצוי נחלק לראשי נזק, וכל אחד מהם נאמד בנפרד על בסיס הראיות שהוצגו. הסכום משתנה מהותית לפי הנסיבות – גיל, מקצוע, דרגת הנכות והשפעתה בפועל – ולכן מומלץ להתייעץ לפני כל הערכה מספרית.
ראשי הנזק המרכזיים
ראש הנזק הראשון הוא הנזק הלא ממוני, כלומר כאב וסבל, המשקף את הפגיעה באיכות החיים, את תקופת הגבס והשיקום ואת ההגבלה המתמשכת. השני הוא הפסדי השתכרות בעבר, עבור התקופה שבה הנפגע לא עבד או עבד בהיקף מצומצם. השלישי, ולרוב המשמעותי ביותר, הוא הפסדי השתכרות לעתיד – חישוב הפער בין הכנסתו הצפויה של הנפגע אלמלא התאונה לבין יכולתו בפועל עד גיל הפרישה. אליהם מצטרפים החזר הוצאות רפואיות ונסיעות, עזרת צד שלישי בתקופת ההחלמה ובהמשך, והפסדי זכויות סוציאליות ופנסיה.
קיימת גם מגבלת זמן. תקופת ההתיישנות בתביעת נזיקין היא שבע שנים ממועד התאונה, ובקטינים המניין נדחה. המתנה ממושכת פוגעת גם באיכות הראיות: עדים נעלמים, צילומי אבטחה נמחקים ומקום התאונה משתנה.
חמש טעויות שמקטינות את אחוזי הנכות
הטעות הראשונה היא אי דיווח מיידי למעסיק. פגיעה שנרשמת ביומן התאונות באותו יום קשה הרבה יותר לכפירה. הטעות השנייה היא הסתפקות בצילום רנטגן יחיד שנקרא כתקין, בלי בדיקה חוזרת למרות שהכאב נמשך. הטעות השלישית היא הצגת תמונה מוקטנת בפני הרופאים – נפגעים רבים אומרים "בסדר" מתוך רצון לא להתלונן, וההערכה הזו מתועדת ומלווה אותם עד לוועדה.
הטעות הרביעית היא חתימה על כתב ויתור או קבלת הצעת פשרה מהירה מחברת הביטוח לפני התייצבות המצב הרפואי. שבר בעצם הסירה הוא בדיוק סוג הפגיעה שתוצאתה מתבררת חודשים לאחר האירוע. הטעות החמישית היא ניהול ההליך לבד מול גורמים שעוסקים בכך מדי יום, ללא חוות דעת רפואית מטעם הנפגע ובלי היערכות מסודרת לוועדה.
שאלות נפוצות על שבר בעצם הסירה ואחוזי נכות
כמה אחוזי נכות מקבלים על שבר בעצם הסירה?
אין אחוז אחיד. הוועדה הרפואית קובעת את הדרגה לפי מצב האיחוי, טווחי התנועה שנותרו, כוח האחיזה, קיומו של נמק או שחיקה מפרקית, וזהות היד הפגועה. שבר שהתאחה במלואו ללא הגבלה עשוי להסתיים בדרגה נמוכה מאוד, בעוד אי-איחוי עם כאב והגבלה משמעותית מוביל לדרגה גבוהה בהרבה.
השבר לא אובחן בצילום הראשון – זה פוגע בתביעה?
לא בהכרח. איחור באבחון הוא תופעה מוכרת בשבר זה. החשוב הוא שקיים רצף תיעוד המקשר בין האירוע לבין התלונות: פנייה רפואית קרובה למועד התאונה, תלונות חוזרות על כאב באותו אזור, ובהמשך הדמיה שמאששת את השבר.
נפצעתי בעבודה אך לא דיווחתי באותו יום – עדיין אפשר לתבוע?
כן. דיווח מאוחר מקשה אך אינו חוסם. ניתן לבסס את התאונה באמצעות עדי ראייה, הודעות שנשלחו לממונה, רישומי נוכחות, צילומי מצלמות אבטחה ותיעוד רפואי מוקדם. ככל שהראיות נאספות מוקדם יותר, כך גוברים הסיכויים.
אפשר לתבוע גם את המעסיק וגם את ביטוח לאומי?
כן, ובמקרים מתאימים זו הדרך הנכונה. שני ההליכים אינם חלופיים. תגמולי המוסד לביטוח לאומי מנוכים מהפיצוי בתביעה האזרחית, כך שאין כפל פיצוי, אך סך הזכויות המנוצל גדול משמעותית מזה שבמסלול אחד בלבד.
מה עושים אם הוועדה קבעה אחוזים נמוכים מדי?
ניתן להגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים בתוך שישים יום מקבלת ההחלטה. לקראת הערר מומלץ להצטייד בחוות דעת רפואית מטעם הנפגע, בהדמיות עדכניות ובאישורים תעסוקתיים המבססים את הפגיעה בכושר ההשתכרות, ולהתייחס במפורש לפריטי הליקוי הרלוונטיים.
סיכום
שבר בעצם הסירה הוא פגיעה קטנה במידותיה וגדולה בהשלכותיה. אספקת הדם הייחודית של העצם, הנטייה שלה להתחמק מהצילום הראשון והתלות של התוצאה בעיתוי הקיבוע הופכים כל שבוע של עיכוב לגורם משמעותי. אחוזי הנכות אינם נגזרים משם האבחנה אלא מהתמונה התפקודית שנותרת: טווחי תנועה, כוח אחיזה, מצב האיחוי וזהות היד הפגועה. הכלי היעיל ביותר לשמור על הזכויות הוא תיעוד – מיידי, רציף ומדויק – לצד מיצוי מקביל של מסלול תאונות העבודה בביטוח לאומי ושל העילה האזרחית, ככל שקיימת.
כף היד שלכם היא כלי העבודה שאתם משתמשים בו יותר מכל אחר, וגם כשהגבס יורד לא תמיד הכול חוזר לקדמותו. אל תיתנו לצילום רנטגן אחד שנקרא כתקין להכתיב את מה שמגיע לכם. במשרד עו"ד אלעד גואטה אנו יודעים לתרגם ממצא רפואי לשפה של זכויות, ולוודא שהוועדה רואה את התמונה המלאה ולא רק את קו השבר. השאירו פרטים לייעוץ ראשוני וללא התחייבות.
